חוק הנוטריונים, התשל"ו 1976, קובע כי נוטריון הוא עורך דין, המוסמך לפי החוק, לאשר, לאמת ולערוך מסמכים משפטיים. חתימת נוטריון מאשרת אמיתותו ומקוריותו של מסמך. מסמכי נוטריון מיועדים לשמש כראיה בבתי משפט ובפני רשויות בארץ ובחו"ל. במדינות שונות בעולם קיימות משרות נוטריוניות שונות, כגון נוטריון ציבורי ופרטי. בישראל אין. הבחנה זו קיימת מאז ייסוד החוק בשנת 1976.
התיעוד הראשון למשרות נוטריון, נרשם ברומא העתיקה. הנוטריון מקובל בשיטת המשפט הקונטיננטלי, המתבסס על עריכת החוקים בקבצים בהם ניתן למצוא את התשובה לסוגיה המשפטית שעולה. השיטה המשפטית המנוגדת היא שיטת המשפט המקובל, שמסתמכת על תקדים, מסורת ומנהג כבסיס ראשוני לאיתור המקור המשפטי המחייב לפתרון שאלה משפטית. שיטת המשפט המקובל נהוג בעיקר באנגליה, מושבות לשעבר של אנגליה וארצות חבר העמים הבריטי. האימפריה העותמאנית ששלטה בישראל עד כניסת המנדט הבריטי, הכירה את משרת הנוטריון, אך הבריטים פיצלו את סמכות הנוטריון לשתי משרות שונות:
הנוטריון הציבורי – עובד מדינה, שתפקידו לאשר מסמכים לצורך שימוש פנים ארצי
נטוריון למסמכים יוצאי חוץ – עורך דין, שערך מסמכים לצורך שימוש במדינות חוץ
בשנת 1976, נכנס לתוקף חוק הנוטריונים, שביטל כפילות זו מתקופת המנדט הבריטי, ואיחד את המשרות למשרה אחת, שבה יכול לשמש כל עורך דין בעל כשירות שיאושר לכך על ידי ועדה של משרד המשפטים.
האפוסטיל
חקיקת אמנת האג הבנילאומית בשנת 1961 ייסדה את השימוש בחותמת אפוסטיל. החותמת מהווה אסמכתת תוקף משפטי בינלאומי ומאמתת מסמך נוטריוני שנחתם בארץ, לשימוש בינלאומי במסמך. לדוגמא, תעודת נישואים אזרחיים או אישור לימודים גבוהים בחו"ל, מחייבים חותמת אפוסטיל כדי שיהיה להם תוקף משפטי מחוץ למדינה בה הוצאו המסמכים. לפי התקנות לביצוע האמנה, שנחקקו בישראל בשנת 1993, יכול כל עובד ציבור ישראלי לאשר כי מסמך נוטריוני מסויים נחתם על ידי נוטריון ישראלי מוסמך. חותמת האפוסטיל תקפה בכל המדינות החתומות על האמנה, ביניהן רוב מדינות אירופה וארצות הברית וכן מדינות רבות באסיה ואפריקה.
